זמן אדמה

ולפעמים הגוף כמה ככ לנוח על האדמה, להרפות לתוכה, להתעטף בה. ולפעמים אנחנו ככ זקופים, ככ מתקשים להתקפל, לוותר על המובחנות הזו שלנו מעל פני האדמה ונותרים רחוקים. וכאבי המרחק הזה מהאדמה מתחילים להופיע בגוף, חוליות השדרה העדינות כורעות תחת הנטל, העורף והגב התחתון מבטאים את תנועת הקיפול החסרה בגוף וקורסים אל תוך עצמם. האיברים הפנימיים פועלים אז בחלקיות שוחקת והתפקוד שלנו נכנס למוד הישרדות. אנחנו רגילים אליו כבר. לפעמים לא יודעים שאפשר אחרת. וגם בנפש איזה עצב מזדחל, כי כמה שאנחנו בודדים בזקיפותנו. בואו, וותרו על הכל, על כל כבוד, אי נעימות (מה יחשבו..) ודימוי חיצוני, שכבו על האדמה הטובה, לא (רק) על המיטה, על הקרקע ממש, השטיח בסלון, רצפת העץ כאן בסטודיו. נוחו, נועו, נשמו. העניקו לעצמכם זמן, הרפו. כדי שנוכל להזדקף שוב, רכים יותר, חזקים יותר, כי היא איתנו, ואנחנו איתה.