מחשבה על תנועה ונשימה
כאשר התנועה עוקבת אחר הנשימה, הסיכוי שהיא תהיה מחוברת למקום שבו אנחנו עכשיו וקשובה לצרכי הגוף שלנו גדל. התנועה חשופה יותר ל-mind שלנו, למחשבותינו ולרגשותינו, אלה שאומרים לנו שאנחנו "צריכות/ים" או "אמורות/ים" להיות כך או אחרת, ואז הסיכוי שנעשה שימוש לא נכון בתנועה גדל, ואילו הנשימה קרובה יותר למהות, לכוח החיים שלנו. בתרגול מתאפשרת ההקשבה לנשימה והצמדת התנועה אליה. אנו לומדות/ים להכיר איך מרגישה תנועה שהיא נכונה לנו לעומת תנועה שאינה נכונה, איך זה מרגיש כשאנחנו מאיצות/ים בעצמינו ומלחיצות/ים את עצמינו, ואיך זה מרגיש כאשר אנחנו קשובות/ים לעצמינו ונותנות/ים מרחב למה שבאמת קיים כרגע. לא כי יש מקום אחד שהוא טוב יותר או פחות להיות בו: אנחנו גם זה וגם זה, גם הקשוב וגם המאיץ. אך כשאנחנו ערניות/ים למקום שבו אנחנו באמת אנחנו, אנו מקבלים המון אינפורמציה על עצמינו ועל העולם שסביבנו, ואז אנו גם יכולות/ים לשנות. מעצם ההתבוננות וההכרה בקיים, הוא יכול לנוע ולהשתנות, ומשהו חדש ומתגלה.
