כי קרוב אליך הדבר, מאוד

"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ,

וְלֹא רְחֹקָה הִוא

לֹא בַשָּׁמַיִם

וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם

כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד..."

דברים ל'

אני אוהבת את הפסוק הזה. פשוט ובהיר, מעניק תזכורת שכנראה תמיד תהיה רלוונטית לכך שזה לא שם – האושר, השקט, האהבה - זה כאן. כל מה שאנחנו מחפשים ויותר מזה. אפשר להפסיק לחפש. נותר רק להקשיב לקיים, להתמסר פנימה. או כמו שהיטיבו להגדיר זאת חברי להקת האנג'לסי : "Exit Inside".

את המילים האלה אומר האל לבני ישראל בסיום מסעם, כשהם ניצבים בפני הארץ המובטחת. לאחר 40 שנה של שוטטות חסרת מנוח, אולי גם הם כבר הבינו שהארץ המובטחת היא זו שהם בונים בעמל רב בתוך תוכם.

הארץ המובטחת כמרחב פנימי המחבר לכוחות האמיתיים של עצמיותנו, לידיעה ותבונה רחבות מכל ספר או גוף ידע חיצוני, לאהבה גדולה ממנה נובעות אהבותינו כולן - דורשת עבודה ובניה. הנטיה שלנו, כבני אנוש, המוזנים על ידי החושים שפונים החוצה, היא לחפש את החסר לנו, בשמיים, מעבר לים, בחוץ.. על מנת להישאר קרוב, קשובים ונוכחים במרחב שלנו, עלינו ליצור תשתית שתאפשר ותעודד את הפניה פנימה. זהו בעיני החלק של ה"ביטחון" שטמון גם הוא במילה "מובטחת".

כיוון שקרוב אלינו מאוד, הגוף הוא אחד הכלים הנפלאים והיעילים לבניה של דרך כזו. בתרגול הגופאני אנו בונות את הגוף ככלי אל עצמנו ובדרך נתקלות בהתמודדויות וקשיים לא מעטים: תחושות לא נעימות, רגשות לא פשוטים כמו ביקורת עצמית, תסכול, יאוש..התרגול מפגיש אך גם מעניק לנו כלים שיסייעו לנו הפעם לא לברוח. בהדרגה נבנה מרחב פנימי יציב, איתן, דרכו באפשרותנו להתחבר לאני היודע, מלא החיות, ואל השפע שנמצא קרוב, מאוד.

אני מאחלת לנו שנה מקרבת, כדי שכל מה שאנו מבקשות/ים לעצמנו יפתח ויתאפשר מאליו, ללא מאמץ. המרחב הגופאני שלכן ושל הסטודיו נמצא כאן, ממש קרוב, כדי לתת עוגן אמיתי ותמיכה להתקרבות של כולנו, לעצמנו ואחד לשניה.